זני שרותי מימון בע"מ נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 20/2/12, בין רכב אשר היה בבעלות התובעת לבין רכב בו נהג הנתבע 2, המבוטח על ידי הנתבעת 1.

כבר בשלב הגשת כתב ההגנה הודיעו הנתבעים שאין מחלוקת לגבי האחריות בתאונה ואולם הטענה היא, כי התובענה הוגשה בחוסר תום לב וטרם זמנה, שכן הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ביקשה לקבל מסמכים רלוונטיים וחיוניים לצורך בחינת החבות אולם התובעת ו/או מי מטעמה סירבו להעברת המסמכים משכך לא פיצתה הנתבעת את התובעת.

במהלך הדיון מיקדו הצדדים, כי המסמך עליו מדובר הינו אישור בגין עבר ביטוחי אותו דרשה הנתבעת ולטענתה לא קיבלה עד כמה ימים סמוך לדיון בבית המשפט. כמו כן, טענה הנתבעת כי שכר טרחת השמאי הנדרש הוא מופרז וגבוה מעל המקובל, בפרט כאשר מדובר בחברה גדולה בעלת כושר מיקוח שחובתה להקטין את הוצאותיה.

במהלך הדיון, הציג ב"כ התובעת צילום מסך של תוכנת ניהול המשרד במשרדו וכן מסמכים המצויים ביד התובעת, המעלים לכאורה, כי לאחר מכתב הדרישה הראשונה, התקבל מכתב דרישת מסמכים מטעם הנתבעת, במכתב זה לא הייתה כל התייחסות לבקשה לעיין בעבר הביטוחי של הרכב ודרישה בנוגע לעבר הביטוחי לכאורה לא נתקבלה אצל התובעת. שעה שלאחר ששלחה התובעת את המסמכים שנדרשה לא קיבלה מענה הוגשה התביעה. ב"כ התובעת טען, כי בנסיבות אלה יש להשית הנתבעת הוצאות לדוגמא.

לעומתו, טען ב"כ הנתבעת, כי לאחר שהתקבלה תשובת התובעת בפעם הראשונה עם המסמכים שהתבקשו נשלח מכתב נוסף המבקש עבר ביטוחי, הוצג אישור פקס בדבר שליחת המכתב ואולם עבר ביטוחי לא הוצג, משכך הנתבעת לא שילמה את שנדרשה, לטענת ב"כ הנתבעת רק בימים האחרונים התקבל העבר הביטוחי ורק במועד זה בידה לסלק את התביעה.

ב"כ התובעת, השיב לטענות אלה, כי מבחינת התובעת הוכחת הנזק היא באמצעות דוח השמאי והנתבעת יכולה לעשות שימוש בשמאי מטעמה ולהוציא עבר ביטוחי בעצמה ואף יכלה לחייב את התובעת בעלות השגת המסמך. באשר לשכר טרחת השמאי, ציין ב"כ התובעת כי השמאי קבע את שכר טרחתו לפי גובה שווי הרכב.

דיון והכרעה

אכן כפי שנפסק לא פעם, חובה על התובע למצות את ההליכים למול הנתבע בטרם הגשת תביעה לבית המשפט, וכאשר הנתבע אינו כופר בחבותו אלא מבקש לשלם את הנזק בכפוף להמצאת מסמכים ראוי להמציאם. הלכה למעשה, גם התובעת לא חלקה על כך ואף המציאה את האישור בנוגע לעבר ביטוחי סמוך למועד הדיון.

מהמסמכים שהוצגו לפני, ניתן היה להתרשם, כי חלה תקלה כלשהי בתקשורת בין הנתבעת לבין התובעת, כאשר הדרישה להמצאת האישור בנוגע לעבר הביטוחי וטופס הסכמה חתום של המבוטח לא הגיעה אל התובעת. ב"כ הנתבעת הציג מספר דרישות האחת שנשלחה בפקס ושתיים אחרות שנכתבה עליהם כתובת משרד ב"כ התובעת ונטען, כי נשלחו בפקס ואף הוצגה אסמכתא לכך מרשומות משרד הנתבעת, אולם לא הוצג מספר הפקס אליו נשלחו הדרישות. התביעה הוגשה חודש וחצי לאחר שליחת המסמכים על ידי התובעת ולאחר שלטענתה וכפי שעולה מן המסמכים שהגישה לא התקבל מכתב דרישת מסמכים נוסף. קודם להגשת התביעה, ואף שחלף פרק זמן קצר יחסית מאז העברת המסמכים על ידי התובעת, התובעת לא ניסתה לברר ולבוא בדברים בצורה כלשהי עם הנתבעת, אלא הגישה את התביעה לבית המשפט.

גם לאחר הגשת התביעה ב- 15/10/12 לא באו הצדדים בדברים ביניהם, על מנת לסלק את התביעה בטרם יוגש כתב הגנה או אף לאחר מכן, כך הוגש כתב הגנה וההליך נותר תלוי ועומד כשנה ומחצה עד לקיום דיון במעמד הצדדים. כאמור, רק כמה ימים קודם לדיון טרחה התובעת והמציאה לנתבעת את האישור בנוגע לעבר הביטוחי.

לטעמי, שני הצדדים פעלו באופן בלתי משביע רצון, כאשר כל אחד מהם מסתמך על שליחת מסמכים בדואר רגיל או בפקס, אף אחד מהם לא טורח לברר פרונטלית היכן המחלוקת ומה חסר ודיון בבית המשפט נראה לכל אחד מהם המוצא הקל והפשוט.

אילו הייתה הנתבעת טורחת לשלם לתובעת סכום חלקי, כזה שאינו שנוי במחלוקת קודם להגשת התביעה או אפילו סמוך לאחריה, הייתי שוקלת שלא לחייב בשכ"ט ואגרה, כפי שהורתה השופטת יסכה בתא"מ 36466-03-10 אשכנזי נ' מרום (22/3/2012), אליו הפנתה הנתבעת (שם שלמה הנתבעת סכום שאינו שנוי במחלוקת), אך הנתבעת הגדילה לעשות במקרה דנן ולא שילמה מאומה, אף שאין מחלוקת על האחריות ואף שאין מחלוקת, כי אכן נגרם נזק העולה כדי אובדן מוחלט וזאת עד עצם הדיון עצמו. מדובר בהתנהלות לא ראויה, שאינה תואמת את הנחיות המפקח על הביטוח, כך במיוחד כאשר לא נסתרה טענת התובעת, כי בידי הנתבעת להגיע למידע בנוגע לעבר הביטוחי בעצמה. לכל היותר, יכלה הנתבעת לחייב את התובעת בהוצאות השגת המידע. ניתן היה להתרשם, כי הנתבעת התנהלה באדישות מסויימת לנזק של התובעת אף שאין חולק בנושא האחריות ואין אלא להרהר מה היה גורלו של אזרח מן השורה שהיה ניצב למול הנתבעת ולא חברה מבוססת.

מאידך, גם התובעת טמנה ידה בצלחת, שעה שלא היה כל קושי להקדים פניה נוספת לנתבעת, ובוודאי לאחר הגשת כתב ההגנה לברר מהם המסמכים החסרים ולהשלים את החסר, דבר שהיה אמור להביא לתשלום כמעט מלא. אדגיש שלטעמי, עבר ביטוחי של רכב, בפרט כאשר מדובר באובדן מוחלט, הוא נתון רלוונטי לאומדן שווי הרכב שראוי היה ששמאי התובעת היה מתייחס אליו מלכתחילה בחוות דעתו, דבר שהיה חוסך את כל ההתנהלות עד כה ומכל מקום, כאשר מתבקש נתון זה והוא מצוי בידי הגוף הדורש את התשלום ראוי שיימסר מייד ולא בין כותלי בית המשפט כמה ימים קודם לדיון (השוו: תא"מ 33323-08-12 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' גילה ואח' (9/3/14)).

בנסיבות שפורטו, איני רואה לפטור את הנתבעת מתשלום שכ"ט מסויים והוצאות, אך מאידך גם איני רואה לחייבה בתשלום גבוה והוצאות לדוגמא כפי שהתבקש.

באשר לשכר טרחת השמאי, התובעת צרפה לכתב התביעה חשבונית עסקה לפיה אמור להיות משולם לשמאי סכום של 1,302 ₪ (ללא מע"מ). לא צורפה חשבונית תשלום וזו גם לא הוצגה בעת הדיון, אף שב"כ התובעת הצהיר, כי הוא מוכן שהתשלום יקבע בכפוף להצגת חשבונית תשלום. לא ברור מדוע כאשר נטען בריש גלי שזו המחלוקת לא מוצגת חשבונית טרם הדיון, כך שצריך להתנות תנאים בפסק הדין. אף שהשתרש הנוהג בתביעות מסוג זה שלא לצרף את כל המסמכים הנדרשים ולהציגם בדיון או אפילו לאחר מכן, הגיע הזמן שהכלל יהפוך ליוצא מן הכלל ושהצדדים יחלו לנהל את התביעות בדרך המקובלת על פי הוראות התקנות לעניין תובענות בסדר דין מהיר.

לעניין גובה שכר הטרחה, קשה לחלוק, כי מדובר בשכר טרחת שמאי גבוה יחסית, כך במיוחד כאשר מדובר בחברה שזו לא העסקה היחידה שהיא עושה עם אותו שמאי ושהינה בעלת כוח מיקוח להשגת מחירים נוחים. אכן ניזוק חייב בהשבת המצב לקדמותו ואכן זכותה של התובעת לשכור כל שמאי שברצונה לשכור ולשלם לו כל שכר שברצונה לשלם לו, אך לא ניתן לקבל את העמדה שיש לחייב את הניזוק בהשבת כל סכום באשר הוא, דבר שיעודד דרישה ותשלום של סכומי שכר טרחה גבוהים החורגים מן הסביר (וראה גם: תא"מ 2353-08-12 קשר רנט א-קאר בע"מ נ' ינאי (21/7/13)). במכלול נסיבות העניין, כאשר אין חולק שניתנה חוות דעת שמאי ושולם שכר טרחה לשמאי, אני מוצאת לנכון לאמוד שכ"ט של שמאי סביר בגובה של 700 ₪, סכום שהוא על הצד הגבוה גם כאשר מדובר באובדן מוחלט ויש צורך באומדן של חלפים רבים של הרכב.

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת כך שעל הנתבעת לשלם את הסכומים הבאים:

סך 41,642 ₪ נזק ישיר שנגרם לרכב בצירוף ריבית והצמדה מיום התאונה.

סך של 700 ₪ שכ"ט שמאי. מאחר שלא הוכח תשלום, איני קובעת ריבית והצמדה לסכום זה.